החלטה בתיק בש"פ 1187/12

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא א' אברהם) שהורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר במרכז גמילה מסמים.

1.             ביום 25.12.2011 הוגש נגד המשיב ונאשם נוסף (להלן: פאדי) כתב אישום שבו יוחסו למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים והעלבת עובד ציבור. לפי הנטען בכתב האישום, בחצות ליל 19.2.2011 נסעו השוטרים עמרי רובין וצחי צרפתי (להלן: השוטרים) באזור כפר כנא לכיוון צומת בית רימון. לפתע הגיח רכב, שבו נהג פאדי ולצידו ישב המשיב, עקף בפראות את רכבם של השוטרים ובלם בפתאומיות, מה שחייב את השוטרים לבלום בלימת חירום. השוטרים הפעילו צופר וכרזו לנהג הרכב לעצור בצד, אך זה הגביר את מהירותו והמשיך בנהיגה פרועה, תוך שהוא נוסע מצד לצד וגולש לנתיב הנגדי, בניסיון להסיט את מכונית השוטרים מהכביש. בשלב כלשהו עלה בידי השוטרים לעקוף את הרכב ולעוצרו. השוטר רובין התקרב לרכבם של פאדי והמשיב, אלא שאז פתח פאדי את חלון הרכב, חייך, והאיץ את הרכב בכיוונו של השוטר רובין. הלה נאלץ לקפוץ הצידה על מנת להימנע מפגיעה. השוטרים דלקו אחרי הרכב, אשר נהג בפראות, עקף מכוניות ונסע בנתיבים בכיוון ההפוך, מה שאילץ מכוניות לסטות מדרכן כדי למנוע התנגשות. בתוך כך נעלם הרכב בכפר כנא והשוטרים הזעיקו תגבורת כדי למוצאו. לבסוף נעצר הרכב במחסום משטרתי. כאשר ניגש השוטר צרפתי לעצור את המשיב, הלה התנגד והשתמש באלימות כלפיו וכלפי שוטרים נוספים. בין היתר, ניסה המשיב לנגוח בשוטרים, דחף שוטר נוסף, קילל אותם ואיים עליהם.

2.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את פאדי והמשיב עד תום ההליכים נגדם. סניגורו של המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לחלקו השני של המרדף, אך כפר בהיותו של המשיב במכונית בחלקו הראשון, ואף טען כי אין לייחס למשיב את נהיגתו הפרועה של פאדי. בית המשפט המחוזי ניתח את מכלול הראיות ומצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האירוע כולו, וביניהן אף הצלבת הודעותיהם של פאדי והמשיב, המלמדת על הימצאותו במכונית לאורך כל האירוע. עוד מצא בית המשפט כי מחומר הראיות עולה, לכאורה, כי פאדי והמשיב ביצעו את העבירות הנוגעות לנהיגה הפרועה בצוותא. לפיכך, קבע בית המשפט כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, משום הסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור אם ישוחרר. מסוכנותו של המשיב - כך נקבע - נלמדת הן משותפותו לנהיגה הפרועה בכביש, הן לחלקו בהתנהגות האלימה כלפי השוטרים, ודומה כי מדובר באדם אשר אינו ירא את החוק. לשם בחינת אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר בעניינו. שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרורו, משום שהתרשם כי המשיב הינו אדם בעל סף תסכול נמוך, שאימץ לעצמו עם השנים דפוסי התנהגות התמכרותיים ועברייניים, ואף השימוש העכשווי שהוא עושה בסמים ואלכוהול מגדילים את החשש להישנות התנהגות עבריינית מצידו. ביחס לחלופת המעצר שהציע המשיב, התרשם שירות המבחן כי אין ביכולתה של בת-זוגו להציב לו גבולות (זאת, בין היתר, משום שהוא נוהג כלפיה באלימות ואף לאחרונה סיים לשאת בעונש מאסר של עשרה חודשים בגין הרשעתו בנדון). נוכח זאת, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי בעת הזאת אין בנמצא חלופת מעצר אשר יש בכוחה לאיין את מסוכנותו של המשיב, והורה - בהחלטה מיום 15.1.12 - על מעצרו עד תום ההליכים. עם זאת, ציין בית המשפט כי אין לשלול את האפשרות שחלופת מעצר אחרת, כגון הליך גמילה במעון סגור, תוכל להשיג את תכלית המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו של המשיב.

3.             המשיב לא ערר על הכרעתו זו של בית המשפט המחוזי, אך ראה להגיש בקשה לעיון חוזר, שבה ביקש לשחררו לטיפול במרכז לגמילה מסמים בטמרה. ביום 31.1.2012 התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר, ובית המשפט הורה על עריכת תסקיר שיבחן את טיבה של החלופה המוצעת. שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרורו של המשיב לחלופה זו, משום שהתרשם כי המשיב אינו בשל לתהליך גמילה ארוך טווח, שכן הוא אינו מעוניין בשהייה במעון גמילה סגור. חרף המלצה זו, קבע בית המשפט כי יש לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת לפרק זמן של 21 ימים, לשם בחינת התאמתו של המשיב למסגרת טיפולית ארוכת טווח; ככל שיימצא כי לא חל כל שינוי לטובה בהתנהגות המשיב בתקופת שהייתו במעון - ישוב למעצר. מנגד, אם יצליח הטיפול - כולם יצאו נשכרים.

4.             מכאן הערר שלפניי. המדינה טוענת כי אין בחלופה המוצעת כדי להשיג את מטרות המעצר, בשל המסוכנות הרבה הנשקפת ממעשי המשיב. המדינה מציינת כי נהיגתם הפרועה של פאדי והמשיב, תוך סיכון חייהם של ציבור נהגים, מלמדת על התנהגות משולחת רסן ומסוכנת, ומוסיפה כי העובדה שהמשיב לא בחל באמצעים כדי להתחמק מגורמי האכיפה ואף נהג באלימות כלפי השוטרים שניסו לעוצרו מעידה כי מדובר באדם שאינו נרתע מביצוע עבירות ואינו ירא את החוק. כמו-כן, מפנה המדינה לעברו הפלילי המכביד של המשיב, אשר כולל 13 הרשעות קודמות בעבירות חמורות. לטענתה, מכל האמור עולה כי לא ניתן לתת במשיב אמון שאכן יקיים הוראה שיפוטית בדבר חלופת מעצר. ביחס לחלופת המעצר הקונקרטית, נטען כי שירות המבחן לא המליץ על שחרור המשיב לחלופה זו, משום שהתרשם כי יתקשה להפיק תועלת מהליך הגמילה נוכח התנגדותו להשתלבות במסגרת טיפולית סגורה. עוד עומדת המדינה על הכלל שלפיו העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש, ולא בשלב המעצר. אמנם, ניתן לחרוג מכלל זה בהתקיים תנאים מסוימים, אלא שהמשיב אינו עומד בהם. על-כן, מבקשת המדינה לשוב ולהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

5.             בדיון שהתקיים לפניי טען בא כוח המשיב כי אין לראות בשולחו כמבצע בצוותא של העבירות שעבר חברו פאדי, נהג הרכב. לדבריו, כל שעולה מחומר הראיות הוא שהמשיב התלווה לחברו בנסיעה, ולכן אין לייחס לו את העבירות שעניינן הנהיגה הפרועה של חברו. בא כוח המשיב מציין כי פאדי, שנהג ברכב, שוחרר זה לא מכבר למעצר בית, למרות שגם הוא בעל עבר פלילי. המשיב סומך את ידיו על החלטת בית המשפט קמא לשחרר אותו לתקופת ניסיון של 21 ימים לשם בחינת אפשרות השתלבותו במרכז הגמילה.

דיון והכרעה

(א) ראיות לכאורה

6.             בית המשפט קמא קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות למשיב. המשיב לא ערר על קביעה זו לאחר שניתנה ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים מיום 15.1.12 והוא מעלה את השגותיו בנושא זה רק בשלב הנוכחי. על אף האמור, ולמען שלמות התמונה ראיתי להתייחס בתמצית גם לטענותיו אלה של המשיב, שכן מוכן אני להניח כי הסיבה שהמשיב לא ערר על קביעה זו היא שבסופו של יום החליט בית המשפט המחוזי על שחרורו לחלופת המעצר במרכז הגמילה. לאחר שבחנתי את תיק החקירה, לא מצאתי עילה להתערב בקביעת בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה בנוגע לכלל העבירות המיוחסות למשיב, לרבות אלה המיוחסות לו כמבצע בצוותא יחד עם חברו פאדי (חבלה בכוונה מחמירה וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה). אמנם, המשיב נתפס עם חברו ברכב זמן מה לאחר שניתק קשר העין בין השוטרים לבין הרכב, אלא שהשוטרים זיהו - כבר בשלב הראשון של המרדף - כי יש שני אנשים ברכב (דו"ח השוטר ריבין מיום 19.12.2011, שורות 16-14; הודעת השוטר ריבין מיום 19.12.2011, שורה 14), וכן כי כל פעם שניתק וחודש קשר עין מחדש - זוהתה גם דמותו של נוסע ברכב (הודעת השוטר ריבין מיום 19.12.2011, שורות 73-71). מהודעותיהם של פאדי והמשיב, עולה כי המשיב היה היחיד שהתלווה לפאדי באותו אירוע (הודעת המשיב מיום 20.12.2011, עמוד 2, שורה 6; הודעתו של פאדי מיום 20.12.2011, שורה 3). ב"כ המשיב טען כי גם בהנחה שקיימות ראיות לכאורה לכך ששולחו ישב ליד פאדי בשלב הראשון של המרדף, הרי שאין בכך כדי לייחס לו את העבירות כ"מבצע בצוותא". לטעמי, קיימות ראיות לכאורה גם לשיתוף בין המשיב לבין פאדי, המצדיקות את ייחוס העבירות לשניהם במשותף: זאת ניתן ללמוד, בין היתר, מהתנגדותו של המשיב למעצר לאחר שהשוטרים הצליחו לתפוס את הרכב ואי מסירת גרסה במשטרה שיש בה כדי לסתור את מעורבותו במעשים (השוו: בש"פ 6822/11 קדוש נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (לא פורסם, 9.10.2011); ע"פ 7632/05 אל-אטרש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.8.2006)). אשר לחלקו השני של המרדף (שבגינו מיוחסות למשיב עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ניסיון לתקיפה שוטר בנסיבות מחמירות והעלבת עובד ציבור) - הרי שהמשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בנדון.

(ב) חלופת המעצר

7.             עררה של המדינה מתמקד כאמור בשאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במרכז גמילה מסמים. כבר נפסק לא אחת כי בית משפט יורה על שחרור נאשם למרכז גמילה בשלב המעצר בנסיבות חריגות, וככלל מן הראוי להשאיר את ההכרעה בעניין זה לשלב גזר הדין (בש"פ 6771/11 משלטי נ' מדינת ישראל (26.9.2011); בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 140 (1999)). שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר טיפולית בשלב הדיון במעצר הוא החריג לכלל, אשר יתאפשר בהתקיים שלושה או שניים מבין התנאים הבאים: הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; סיכויי ההצלחה של הנאשם בהליך הגמילה הם גבוהים; יש בכוחו של הליך הגמילה ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו: בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (לא פורסם, 21.3.2011); בש"פ 171/11 איתן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.1.2011)).

8.             לאחר שבחנתי את החלטת בית המשפט קמא ואת התסקירים שהוגשו לו, לא מצאתי כי בעניינו של המשיב מתקיימים החריגים לכלל שעליו עמדנו. שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרור המשיב לחלופה, משום שמצא כי הוא יתקשה להפיק תועלת מטיפול גמילה ממושך ואינטנסיבי בנקודת הזמן הנוכחית, בין היתר, על רקע התנגדותו להשתלבות במסגרת טיפולית סגורה. גם הסכמתו להשתתף בתהליך טיפולי במסגרת שאינה סגורה, מקורה - להערכת שירות המבחן - ברצונו להימנע ממעצר, ולא ברצון אמיתי להיגמל. זאת ועוד, בתסקיר המעצר מיום 9.1.2012, צוין כי המשיב לא התמיד בעבר בניסיון גמילה - וגם לכך נתן שירות המבחן משקל בכל הקשור להערכת סיכויי הצלחת הגמילה. ככלל, בית המשפט לא ייטה לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן, אלא במקום שבו קיימים שיקולים כבדי משקל לעשות כן (בש"פ 7017/10 עטייה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.10.2010)). על רקע הקביעות הברורות בתסקירים בעניינו של העורר, בשילוב עם הכלל הפסיקתי שעליו עמדנו, ולפיו המקום המתאים לתהליך גמילה אינו בשלב המעצר - לא מצאתי כי היה מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן בנסיבות העניין. לכך יש להוסיף כי המסוכנות הנשקפת מן הנאשם איננה מבוטלת, הן על רקע המעשים המיוחסים לו - המעידים על כך שאין בו מורא מפני רשויות החוק, הן על רקע עברו הפלילי המכביד.

9.             אמנם, על פני הדברים מתעורר קושי בכך שהמשיב מוסיף לשהות במעצר, בעוד שחברו פאדי - זה שנהג ברכב - שוחרר לחלופת מעצר. עם זאת, כפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 19.1.2012, קיים הבדל מהותי בין נסיבותיהם של השניים. המשיב הוא בעל עבר פלילי מכביד, בעוד שהרישום הפלילי של פאדי הוא מינורי באופן יחסי. כמו-כן, בעניינו של פאדי בא שירות המבחן בהמלצה לשחררו לחלופה המוצעת, לאחר שמצא כי ניתן לתת בו אמון, לעומת זאת - בענייננו, המלצת שירות המבחן הייתה שלילית.

           נוכח האמור, ערר המדינה מתקבל והחלטת בית המשפט קמא - מבוטלת.

           המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו.

           ניתנה היום, ‏כ' בשבט התשע"ב (‏13.2.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. נב